לצד מגפת הקורונה שפקדה אותנו בשנת 2020, זו גם היתה שנת ציורי הקיר בספריית בית אריאלה. במקביל ולרגל השיפוץ של ספריית בית אריאלה, מנהל אגף התרבות והאמנויות גיורא יהלום "הרים את הכפפה", והקירות הלבנים היפים בספרייה ששופצה ע"י האדריכלים ממשרד מייזליץ כסיף, קיבלו יצירות מגניבות במיוחד של אמנים.ות מהשורה הראשונה. 

הרעיון לשלב ציורי קיר בספריית בית אריאלה נולד מתוך חזון לתת מקום לאמנות ציורי הקיר ואמנות הרחוב, שפוגשת אותנו בדרך כלל במרחב הציבורי, שמצאה לעצמה מזה מספר שנים מקום פופולרי בציבור הרחב וגם בעולם האמנות "הגבוהה" יותר כבר לא ניתן להתעלם ממנה. 
היום אמנות הרחוב נכנסת למוזיאונים, לגלריות, ועכשיו גם  לספרייה העירונית הגדולה בארץ
 שאינה עוד מנומנמת.

בו בזמן שהכנסנו את האמנות פנימה לספריה, השיפוץ האדריכלי שעברה פתח אותה לרחוב, 
והשילוב בין שני המהלכים האלה הופך את הספרייה לנגישה ועכשווית יותר. 

טקסט ואוצרות: מעין נבו, המחלקה לאמנויות

הסלון העירוני


פילפלד, ״אריאלה״

בספריית בית אריאלה נבנה מתחם חדש בקומת הכניסה, "הסלון העירוני", שבתום ימי הקורונה ישקוק חיים בפעילות לכל תושב שירצה הפוגה מהרחוב ויחפש מקום לשבת בו, עם ספר, עם מחשב נייד או סתם להטעין את הנייד. בסלון העירוני נבנה אמפי קטן, מדורג ומצופה פרקט לישיבה, לצפייה בהרצאות, סרטים וכו'. ולצד המדרגות האלה ציור הקיר "אריאלה" של פילפלד מעניק לחלל הזה מתנה אמנותית בשחור לבן. 

הציור צויר במשך כשלושה לילות – לא רק משום שאין פעילות בספרייה בשעות הלילה אלא גם ובעיקר כי האמן עובד בלילות וישן במהלך היום. מתוך הקיר הלבן הגדול והמרשים בחלל היפה והחדש הזה, יצאה דמות, שפילפלד קרא לה אריאלה אך למעשה מבחינה מגדרית היא יכולה גם להיות אריאל. שיער ראשה מורכב מפרחים יפים שחלקם מעוטרים בגולגולות (אולי רמז לביטוי הידוע מימי הביניים "ממנטו מורי", זכור את יום מותך, או אולי בגלל הגרפיות המעניינת שלו המייצרת אקט של גילוי מפתיע בצופה). 

ברבות מיצירותיו של פילפלד העיניים מכוסות או עצומות, וכמעט תמיד אינן מישירות מבט אל הצופה. עיניה של הדמות שחורות ואצבעות ידיה מייצרות תנועת "משקפיים" על העיניים. הדימוי הזה מרבה להופיע ביצירותיו של פילפלד, אך תמיד בווריאציות שונות ולעולם לא בדיוק אותו הדבר. הציור שנבחר לקיר בבית אריאלה הוא אחת מהגרסאות הללו, רק שמה שמיוחד כאן הוא ההיפוך של הידיים (לא כולם מסוגלים לעשות את התנועה הזו, אתם מוזמנים לנסות). 

פילפלד (36) הוא ניר פלד, נולד בתל אביב ומתגורר כיום בהרצליה. 


מאיה אטון, "פינת אור" 

בקיר הכניסה של הסלון העירוני, ממש סמוך לדלפק הקבלה, צויר ציור הקיר הכי טרי שלנו (אפריל 2021), על ידי האמנית מאיה אטון. ציור הקיר החדש שנוצר במיוחד למקום נקרא "פינת אור". הציור מצויר בסגנון המאפיין את האמנית, בשפה רישומית בדיו אקרילי בצבעי שחור לבן ומלא גוונים של אפור. בציור מופיע ילד ישוב ליד שולחן, אוחז בעפרון ולימינו וילון. על השולחן לצד הילד, מונח כלוב ציפורים קטן ומתוך הכלוב בוקע טווס גדול ממדים. הציור מתוכנן בהתאמה לחלל הנתון כך שהטווס נראה כמזנק על דלפק הספרייה, והווילון עוטף את הקיר הפינתי.

הציור בנוי בפורמט של קולאז', באופן כזה שאטון חיברה בו דימויים רישומיים מתוך צילומים, אותם תיעדה מתוך סביבתה הקרובה: הילד בציור הוא בנה, השולחן והחלון לקוחים מתוך ביתה ואילו בטווס פגשה בפינת חי בה ביקרה. הטווס הוא חיה שמסקרנת את אטון לאורך יצירותיה בעבר, גם משום האסתטיקה שלה וגם בהקשר הסימבולי למשמעות האיקונוגרפית שלה בנצרות, כסמל לתחייה של ישו, ובהקבלה לדימוי עוף החול האלמותי. כך יוצא שהציור בעצם נע בין נרטיביות וסימבוליות, בין דואליות של פנים וחוץ, בין הסטאטיות של הילד המצייר אל מול החלון לבין התנועה של הטווס הפורץ מתוך הכלוב. באמצעות השילובים הקונטרסטיים הללו מייצרת אטון קומפוזיציה מעניינת וייחודית, המעוררת מחשבה ורגע של התבוננות עמוקה. 

אטון (47) היא אמנית רב תחומית, אשר מרבה לעסוק בעבודותיה בדיאלוג שבין תהליכי חשיבה, מחוות אינטואיטיביות, חומרים ודימויים.


מבואת הכניסה
 

ישראל חמד, "חלונות"

מבואת הכניסה של בית אריאלה, לובי בשפת העם, שופצה והורחבה וקיר גדול ולבן עומד עכשיו בכניסה בחלק שקרוב לשד' שאול המלך. הקיר הזה "הזמין" לעצמו ציור מסוג אחר, כך חשבנו, ציור שיתקשר עם הצמחייה הנשקפת מחוץ לחלונות ושסגנונו יהיה יותר קלאסי, אל-זמני. ומה יותר אל-זמני מסגנון פיגורטיבי ריאליסטי? ומי יותר פיגורטיבי ריאליסטי מזוכה פרס חיים שיף הנחשק לשנת 2020? ישראל חמד, הזוכה הטרי בפרס, הוזמן לצייר ציור קיר בצבעי שמן, ציור שקיבל את שמו ההולם - "חלונות". 

הציור של ישראל חמד מתאר גבר צעיר עומד ומתבונן למרחק, על רקע חלונות, השייכים למבנה של גלריה שלוש במאז"ה 9, בניין בעל אדריכלות ייחודית המזוהה בצורה די מידית לשוחרי אמנות המרבים לבקר בגלריה (או בבית הצעירים ששוכן במבנה התאום). בימי משבר הקורונה, בהם עולם התרבות והאמנות חווה את המשבר אולי הגדול ביותר אי פעם, אפשר לומר שהיה זה מעשה כמעט מיסטי להנציח חלל של גלריה מהבכירות והחשובות בשדה האמנות. העבודות של חמד מתבססות לרוב על עוברי אורח בהם הוא נתקל באקראי ברחוב. במקרה הזה מדובר בבחור שחמד מכיר והעבודה עמו הייתה מתוכננת. הבחור בעל החזות הגברית הנאה מתבונן הצידה ומתואר בפרופיל. 

זאת ועוד, הצמחייה הירוקה העזה והיפה הנשקפת מהחלון המצויר של חמד, ממשיכה ומעבה את הצמחייה הטבעית מחוץ לחלונות של בית אריאלה. פלטת הצבעים העדינה ומשיחות המכחול הכתמיות של חמד, מתמזגים בצורה טבעית עם החלל, כאילו הציור תמיד היה שם, אפקט אשר מועצם באמצעות אדריכלות המבנה המצוירת המייצרת המשכיות של החלל. 

חמד (45) רכש את ההשכלה הציורית שלו בלימודי ציור אצל האמנית מאיה כהן לוי. 


תאלס, "Use your Imagination"

בצד השני של מבואת הכניסה, היכן שעתיד לעמוד בית קפה (אמן), צייר אמן הרחוב תאלס (שרון רפאל) את הציור Use your Imagination"". הציור הוא זמני ומצויר על קיר גבס שיוסר כשיאוכלס בית הקפה במקום. תאלס מצייר בשנים האחרונות ציורי קיר ברחבי העיר בסגנון מאוד מובהק ומזוהה עמו, פופ ארט צבעוני עם קווים פשוטים, אייקוניים ומזוהים, ששואב את השראתו מתרבות הפופ, הסקטבורד ועולם הפרסום ממנו מגיע האמן במקור. 

הציור בבית אריאלה בנוי בתוך גריד של קומיקס, פורמט שלאחרונה החל האמן להשתמש בו בציוריו מאחר והוא מאפשר לו שימוש בריבוי של דימויים ומסרים, בצורה לא עמוסה וכזו שמתקשרת היטב עם צופיה. הדימויים בציור מתקשרים כולם לעולם של דמיון ומתחברים למשמעות השורשית של קריאת ספרים – צלילה לעולם אחר. המוח שפורש לו כנפיים לתוך עולם של השראה, הספרים שממריאים בבערה לשמיים תכולים והאוטובוס הצהוב שמזכיר, ולא במקרה, את אוטובוס הקסמים מסדרת הילדים האהובה ואחת הבודדת שמחכימות את הילדים שצופים בה. 
מצד שמאל מופיעה הדמות התאלסית, המוטיב החוזר ברבים מציוריו שהגיעה מרעיון לפרסומת שנותר על רצפת העריכה ומעולם לא מומש בעולם הפרסום. הראש שלה, הפרצוף, מוחלף למעשה בדימוי של בניין, מעין אמירה על העולם המתועש בו אנו חיים ועל העירוניות הטבועה בנו. לדמות אין עיניים, אין אף ואין פה ואין לה למעשה שום הבעה. על ראשה במקום שיער יש לה אנטנות סכמתיות שחורות. כאן הדמות היא עירונית כתמיד אך נתונה בתוך בועה – בועה של דמיון, סוג של דמות אורבנית מרחפת בחלל. 

כמו רבים מאמני הרחוב, גם שרון בחר לו שם רחוב – תאלס – כשמו של הפילוסוף היווני הנודע. תאלס מתגורר ופועל בתל אביב, לקח הפסקה מעולם הפרסום לפני כשנה ומתמקד כיום רק באמנות. 


הקומה הראשונה
 

מורן קליגר, "דובים"
 
יצירתה של מורן מתבססת על רישום פיגורטיבי, המורכב מפעולה ידנית, עמלנית ועתירת פרטים. הדובים שלה רשומים בקפידה, מתבוננים כל אחד לצד אחר וביניהם ענפי היער וכתמי הצבע.
הדוב – טורף על, נתפס כחיה מאיימת, סמל לכוח, אך בשל פרוותו הרכה הפך גם ליצור חמוד שמככב רבות בספרות ובסרטי ילדים וגם משמש כצעצוע נפוץ.

עבודותיה של מורן עוסקות לרוב במעברים שבין תרבות לטבע והן מוזנות מצד אחד בחומרים מציאותיים ובמקביל מארכיטיפים הלקוחים ממיתולוגיות קדומות, אגדות וסיפורי ילדים, להם היא מבקשת להעניק פרשנות אישית חדשה וליצר מרחב שהוא בין הריאליסטי לסוריאליסטי.

״דובים״, 2021, הדפס מודבק על הקיר 
 

הקומה השנייה
 

ארבע דמויות פילפלדיות פוגשות אותנו גם בקומת חדרי העבודה (החינמיים) בקומה השנייה של הספרייה, שמולם גרמי מדרגות שהובילו בעבר לאודיטוריום וכיום לא מובילים לשום מקום. שני זוגות של דמויות מודפסות על מדבקות "עושות לנו עיניים" בכל אחד מגרמי המדרגות.


בימים אלה נפתחת הספרייה מחדש לקהל הרחב והנרגש, חובת עטיית מסכות במרחב הציבורי מבוטלת, התרבות חוזרת לאולמות ותערוכות האמנות הומות אדם.
 נראה כי הקורונה די מאחורינו והפגישות בזום הם מתוך בחירה ורצון להימנע מפקקי תנועה.... אתם מוזמנים


צילומים: אמנון חורש
עיצוב: אלה קנטי


דף זה נוצר במערכת פולסים Easy Page